שירים חלק א
אתונה / מוטי לוזון
אתונה עיר הבירה של העולם העתיק
היא בת כ- 4000 שנה, לפני שהאלה אתנה נולדה
מאז פרצה לתודעה והשמש זרחה מעליה
הפיצה תורתה מיוון למצרים, רומה ולכל העולם
אתונה השפיעה על כל יוון העתיקה
יוונים מפורסמים וגיבורים נולדו מאורה
אריסטו, סוקרטס, ואפלטון
פיתגורס, אוקלידס ואלכסנדר הגדול
היא העניקה לעולם שמות לצמחים ולפרחים
מהקוסמוס והכוכבים, למחלות ולתרופות
והביאה את תחרויות הספורט,
את הפוליטיקה ואת הפילוסופיה, את הפואטיקה והמיתולוגיה
את המתמטיקה והפיזיקה את המטפיזיקה ואת האסטרולוגיה
את הדמוקרטיה, והרפואה
בלב אתונה תמצא את האקרופוליס המדהים,
עדות חייה לבנייה מפוארת ומיתולוגיה נהדרת,
כמובן שנשארו עקבות רבות להיסטוריה המדהימה,
על כוחם של האלים והסיפורים, מיוון של אותם הימים
נשארו אין ספור ספרים, סרטים, וגיבורים.
מאז אותם ימי גדולה
שקעה אתונה וכאילו נראה, שסיימה את תפקידה,
נתקעת בעבר, נזכרת בארגה בתפארתה,
אתונה גוררת נשימתה, ומוצאת נחמה במוזיקה וקצת שימחה
חייה חיי בטלה וחדווה, בברים ובטברנות,
שותה אוזו ומנסה לשכוח את היום,
לכן היא רוקדת יאסו, קלמאטיאנוס, וסירטאקי .
ומעבירה מסר חדש לעולם, חיו את הרגע שהגיע
לחיות את היום ולא את העבר, לחיים.
אביב / מוטי לוזון
מוקדם בבוקר, השמש כבר מאירה ואור בהיר מציף את חלוני
עדיין קר ונעים, השמש ממלאת את חדרי וברקע נשמע ציוץ הציפורים.
הרגשה טובה אבל שונה, שירת הציפורים לא רגילה, נראה כי צריך למהר פן נאחר,
האדמה מחליפה בגד וצבע, ירוק חדש פושט על כל דשא וצמח.
העצים והצמחים מתעוררים, בלבוש רקמה ירקרקים, נולדים ועוטפים.
בצעדים איטיים ומגמגמים, החורף מהסס, אבל מבין שהוא צריך להסתלק,
בשדות הכול פורח, פרחים צצים בשלל צבעים, מבצבצים ומציירים, חלום מדהים,
תמונה של רגע, השדות של גוך וקלוד מופיעים לפתע,
ההרים בירוק, חדש ומלכותי , רוקדים כאלים, מצווים לצאת מהבתים.
זהו זמן לשמוח במסיבות וחיזורים, לאהבה, ולאיבוד חושים
ריחות של פרחים ואבקנים, נישאים וטסים למקומות רצויים
הפריחה בעיצומה וריח של חופש ותקווה עולים בצפייה לעוד שמחה.
הטבע חוגג וכולם משתתפים, הנהרות זורמים ובוהקים
סוחפים ומוהלים, במים נקיים ועשירים, מזון טרי לכל המבקשים
בשפלה ובהר מלאו הגרונות בר והיקבים תירוש ויצהר.
מספקים שפע של חמצן וטללי רסיסים לכל היצורים,
לך לשלום גשם ובא בשלום טל, להפיח תקוות חדשות בלב כל חי,
לשנה חדשה וטובה, שעכשיו רק מתחילה.
בין ארץ לשמיים / מוטי לוזון
אתמול בבוקר בדרך לגליל, בכביש הצפון, בין נופים מדהימים
עברנו בדרכים, וגם בין קיבוצים / עברנו את מלכיה וגם את רמות.
משם ירדנו בהר וחננו במצפה אל מול העמק הירוק
מגובה מצודת ישע צפינו על עמק החולה, על הכפרים, הקיבוצים ובריכות הדגים
מעל, אל מול הרי גולן הירוקים, / נפעמנו מהנוף ונשמנו אויר של הגליל,
הבטנו בעמק פורח וירוק,
מתכסה ועטוף במרבד של פרחים בשלל הצבעים.
בצבעי כחול לבן, מעל אגמון החולה / מתנוסס לו וחג הכדור הפורח,
נעמד לו מעל עמק פורה ופורח, /
בין הרי גליל וגולן משקיף לנוף עוצר נשימה.
לפתע פתאום מופיע אוירון, כשיכור טס במסלול של אומן,
וחותם אחריו בשובל לבן, ברקע השמים תכולים ונוגים
מתחת מתגלים בריכות הדגים והשדות הפורחים
שלל צבעים מבצבצים והירוק יותר מכולם,
נרקיסים וורדים סגולים ולבנים מכסים פינות עזובות
ומשלימות תמונת נוף מרהיבה / של יום טיול של אביב בגליל.
אדמית בגליל המערבי / מוטי לוזון
מעל פסגת הגבעה הצפונית
בין אילון לחניתה תמצא את אדמית,
בטבורה מערת הקשת, והיא פינת חמד,
קיבוץ צפוני בראש גבעה תלולה, היא בועת אדמית,
העלייה לקיבוץ קשה צרה, ומפותלת,
משני צדיי הדרך תהנה ממראות התהום הנפערת,
ושם נמצאת גם מערת הנמר.
כל פיתול בעליה מוביל לבועה,
ולניתוק מהסביבה.
בחורפים קשים נצבעת בשלג, ולגמרי מתנתקת.
בשער הקיבוץ תפנה ימינה, ואז מתחיל הסרט,
מהר תגלה שאין עם מי לדבר, ואתה שם לגמרי בודד,
אוסף של עצי גן העדן פזורים בראש הגבעה
תאנה, תות, רימון, וגם השקדייה, חותמים את התמונה,
במרכז מזכירות, מועדון ובריכה ושני כלבים משוטטים מחפשים חברים.
הליכה מסביב לקיבוץ טובה לבריאות,
בחודשי החורף הקרים, הקיבוץ נתקע בעננים
ואתה בתוך ערפל כבד מאבד את הדרכים.
בלילות אלו האורות מתפזרים לרסיסים
ואתה כמלאך מהלך בענן.
תקלות החשמל מזכירות לך שאתה עדיין חי,
החמצן משכר, האוויר ממכר, ואתה מרחף
באדמית שממון, האנשים טובים אבל כולם תלושים
אין על מה לדבר, ואין עם מי להתווכח,
אדמית הוא מקום להגשים את החלום.
ילדת העשרה - התבגרות / מוטי לוזון
החברים בני גילי כבר די מבינים,
שהם כבר הפסיקו להיות ילדים
תקופה ילדות ראשונה מאחור,
ותקופה חדשה עולה ותופסת מקום,
הגענו לנקודת אל חזור, ולא יודעת למה לצפות,
הצומת ברורה וחדה, אחריה צפה תמונה חדשה,
רואה אותה ברור, מלאה בתקוות, עם לא מעט תהיות
קצת נרגשת ושמחה, מתמלאת בתחושה מוזרה,
יש שלל תכניות, רוצה להצליח וגם להוכיח,
הבלבול גדול, וההרגשה קצת כבדה,
יש תחושה של עצב, כי לא רע להיות ילד,
נפרדת בצער מהמשחקים והשטויות, שהם כבר לא נראים כל כך טוב
מסתכלת טיפה קדימה, ורואה אותי כאימא
קצת נרתעת וקצת מופתעת אבל מיד נרגעת
כזו אחריות, תחכה בסבלנות
החברים מתלחשים, המצב לא ברור
איך פתאום בין רגע הפסקנו לשחק בצבע,
עוד מעט נהיה חיילים, ונחזיק רובים,
נקבל אחריות ונוביל מנהיגות,
נכיר חברים חדשים, ונפתח קשרים,
ואולי זה בסיס קפיצה לחיים הבאים.
גשם סתיו / מוטי לוזון
רוחות צפוניות מנשבות עם ערב בין השדרות והבתים, כמו רומזות לקיץ ללכת
העלים נערמים מתחת לגזעי העצים, משירים את בגדם, מבשרים את בוא הסתיו
בעזרתם של העבים המתגבשים, האווירה הקודרת מחליפה את היוקדת,
הזמן הגיע, והיום מקדים להחשיך, לאט ואולי בעצב החום מפנה את מקומו,
הכפר והעיר מחליפים לבוש, ונוף חורפי מתחיל לצוץ.
טפטוף ראשון מרטיב אותי, את ראשי ואת ידי, והחי עדיין לא מוכן.
אנשים ממהרים, מזדרזים ויש גם מסתתרים מתחת לבניינים.
טרם ינוסון צלליו, האדמה לא מחכה וכבר מכריזה, ריח סתיו עולה ממנה.
גשם מתחזק והאדמה שוב מחייכת, האנשים מופתעים ויש גם שמחים
משיב הרוח ומוריד הגשם, היורה בעתו, מצליף ושר,
להחיות בו כל נפוחי גשם, ושולח מים על פני חוצות,
בשמחה וגילה, הברכה של החורף רק מתחילה.
גאולת ארץ ישראל / מוטי לוזון
אדמה קטנה מחכה לגאולה
אבניה ברזל ואדמתה ביצה,
עציה ובתיה מציירים את סיפורה
והרוח כמו יין ישן משמיע שירתה
2000 שנות גלות וסבל באו לסיומם,
בניגון נוגה עתיק וחד עלו ובאו
מלאכי הגאולה, להביא עתיד וברכה
לעם הספר, בדור הגאולה
במעשי אות וגבורה שבה ציון ליהודה
שבו בנים לגבולה, והם בונים את תפארתה
באש ופלדה נלחמו עבורה
מסרו נפשם לפדות אדמתם
יהודים חדשים מלאי עוז וגבורה
ברוח אלוהים מקיימים דברי נבואה.
כי מציון תצא תורה אורה ושמחה,
ובירושלים נפיץ את תפארתה,
ליבה ימשיך לפעום בגילה וצהלה,
אורה יאיר דרכנו בהדרה
כענן מורה הדרך לעם הסגולה.
עת נלך בדרך לא סלולה.