
שירים חלק ב

האטום / מוטי לוזון
בפנים בפנים עמוק בתוך החומר,
חיים שלמים מתנהלים על פי הסדר,
לפי החומר, המשקל, וכוח המשיכה,
נאספים האטומים לקבוצות ולמולקולות
לכול חומר צפיפות משלו,
היא קובעת את טיב משקלו
לתא באטום, שלושה אבות.
אלקטרון, פרוטון ונויטרון
ועשרות סוגי חלקיקים מתרוצצים ומשתתפים
בשמירת התא ושלמות הגרעין
הבוזונים, קווארקים, ו- אנדרונים ועוד,
הנויטרון והפרוטון מתחלקים ביחד בחדרים פנימיים,
חיים וניזונים קבוע מחלקיקי פאי, פאיונים
וגם קוורקים עם ובלי טעמים.
כמו זוג נשוי, הם מאוד שונים,
הם כל היום מתווכחים, ומעברים מסרים
בגלל משקלם מכנים אותם לפעמים בשמות הגנאי,
נוקליונים ובאריונים
לכל אטום, פרוטונים בכמות הרצויה
לפי הייסוד הכימי אותו נקבע.
הפרוטון חיובי, שמח ופעיל,
והנויטרון קר, סגור, ולא נשלט,
הדרך היחידה להבין את ליבו,
היא לחסום את מסלולו
אם תוציאו מחוץ לתא, ימות תוך רבע שעה.
הגלואונים והבוזונים ביד רמה שולטים
למנוע הפרות בתא ובגרעין,
משליטים סדר בכוח, בדיוק לפי הצורך
כך הם שומרים על הגרעין מפני ליקויים ומורדים,
באטומים מסביב נעים בספין, האלקטרונים השליליים,
כמו לוויינים שמקפים, שומרים על שווי המשקל וקשר העין,
הם במספר זהה לפרוטונים, ולכן הגרעין נח ללא כוח,
יש אלקטרונים נאמנים, שקשה להוציא מהבית,
אבל יש שלא עושים חשבון, מתנהגים כתיירים, ויוצאים לטיולים,
הרי מדובר בשליליים, הם קלים לשכנוע, ינצלו כל כוח וזרם חלש
להעתיק את מקום מושבם, להפוך את האטום ליון חיובי, ואת האחר לשלילי
לטייל על פני תיל או כדור, לראות עולם, לשרת כל אדם.

גשם סתיו / מוטי לוזון
רוחות צפוניות מנשבות עם ערב בין השדרות והבתים, כמו רומזות לקיץ ללכת
העלים נערמים מתחת לגזעי העצים, משירים את בגדם, מבשרים את בוא הסתיו
בעזרתם של העבים המתגבשים, האווירה הקודרת מחליפה את היוקדת,
הזמן הגיע, והיום מקדים להחשיך, לאט ואולי בעצב החום מפנה את מקומו,
הכפר והעיר מחליפים לבוש, ונוף חורפי מתחיל לצוץ.
טפטוף ראשון מרטיב אותי, את ראשי ואת ידי, והחי עדיין לא מוכן.
אנשים ממהרים, מזדרזים ויש גם מסתתרים מתחת לבניינים.
טרם ינוסון צלליו, האדמה לא מחכה וכבר מכריזה, ריח סתיו עולה ממנה.
גשם מתחזק והאדמה שוב מחייכת, האנשים מופתעים ויש גם שמחים
משיב הרוח ומוריד הגשם, היורה בעתו, מצליף ושר,
להחיות בו כל נפוחי גשם, ושולח מים על פני חוצות,
בשמחה וגילה, הברכה של החורף רק מתחילה.

הזקנה / מוטי לוזון
השמיים הכחולים, וההרים הירקרקים
השמש זורחת והימים מתחלפים
החורף והקיץ מחלפים פנים
והאביב והסתיו מברכים את הבאים
כאילו אין שוני בין היום לאתמול
הטבע איתן כבעבר, והרקע לגמרי דומה
אבל זה לא אותו העמק זה לא אותו הבית
הורי כבר אינם, ולאן נעלמו כל יקרי,
בודד הפכתי מבלי דעת, בלי החברים, והילדים איתם גדלתי.
מעוז רוחי התרופף, וצור חזקי נעלם
עברו ימי הזוהר, עברו ימי החייל,
גופי התרופף, וכוחי ניטש,
עיני כהו, ואוזני נאטמו,
ראשי קרח ושערי הלבין, העורקים סתומים והחמצן מועט.
ואני ביתרת כוחותיי נתלה על גופי להחזיק בשפיותי,
לתת למוחי, את שארית תפארתי ולשמר יצירתי
בלילות הקשים, המחשבות מכות, בגלים הן חולפות
כאילו מכינות אותך מראש להגיע אל הסוף .

החולה המדומה / מוטי לוזון
היום בבוקר התעוררתי עם כאב בטן,
בהתחלה זה קצת הפריע אבל מאוחר יותר הכאב התריע,
לא יודע, קצת מוזר, זה כאב חדש
כאב שלא היה, זה לא צחוק, הוא די חזק
מעניין זה מקרין לי בצדדים ולפעמים גם עמוק בפנים
אולי אפנדיציט? אולי הכבד, מיצי קיבה, או כליות או אפילו המעי הגס
אסור לדחות צריך בדיקות
רק אתמול נפטרתי מכאב צוואר
וחשבתי שזהו נגמר, כאבו לי הראש והגרון
חודש חייתי בפחד, וחקרתי כל שעל,
הלכתי לאולטרסאונד, ל- CT ואפילו MRI
ברוך השם נגמר, אבל כמעט ללא הפסקה או מנוחה
בא לי הכאב החצוף הזה, אני חייב לבדוק מהר לפני שאתפגר
אלך לרופא בוודאי ישתכנע שאני עומד להשתגע
ייתן לי תרופות ובדיקות ומספר ימים בבית
כי אני חולה די קשה,
רק רגע, נזכרתי, ממש נכון
גם לפני רבעון היה לי סיפור דומה פרי דמיון
הו,הו, הנה זה משתפר ועובר, ברוך השם,
אני עכשיו מרגיש טוב יותר, לגמרי בריא,
הכאב חלף, יופי אני חוזר לעבוד, אבל רגע ,
מזה הפצעון הזה, זה לא פצעון רגיל, הוא עמוק בפנים,
אפילו יש נפיחות, וזה די מסוכן, הוא מקרין לסביבה,
ללא דיחוי אלך מיד לרופא...

הלבנה , פובוס ודימוס / מוטי לוזון
זה סיפור על גרמי שמיים/ בו הלבנה רוקדת אחת ושתיים
בדיוק מדהים של עיתוי / משלימה בכל יום סיבוב
נשואה לכדור הארץ ברוב אושר ובריאות / ביניהם יש כוח משיכה וריקוד קבוע,
בכל יום היא קובעת, גאות ושפל / לטובת הכלל, הצומח והחי,
הכדור והלבנה בהרמוניה מלאה / מנצחים על הטבע כדי למנוע פגע,
קרני השמש מלטפים את הצמחים / וגם לעומק מי הים הם מגיעים.
זה סיפור על גרמי שמיים/ בו הלבנה רוקדת אחת ושתיים
מרחוק, הלבנה רואה את מאדים , ולו יש שתי נשים
האחת ושמה פובוס, היא היסטרית להפליא / רצה במהירות גדולה,
כאילו נגד כיוון התנועה / ולא אתפלא אם תסיים חייה בתאונה,
והשנייה דימוס, יותר רגועה / אך לא מועילה
היא הולכת לאיטה / שלושה ימים עד לסיום סיבובה.
בסופו של אפשר להבין / הם התחתנו עם מאדים / כוכב מת, ללא חיים וריק,
זה סיפור על גרמי שמיים/ בו הלבנה רוקדת אחת ושתיים
הלבנה מבינה את גודל מזלה / מאז היא מקפידה בריקוד כוח המשיכה
ואנחנו בתמורה, לפי תנועתה / מברכים את אורה, בתחילת מחזורה
ואיתה חיים באושר ושלווה / באים לבקרה, ולפעמים, גם משאירים מתנה.

ירושלים שלי / מוטי לוזון
ירושלים שלי, עיר שחוברה לה יחדיו
בת אלפי שנים, קורנת ושופעת חסד נעורים,
לכל פינה, יופי משלה, בין שקיעה וזריחה,
הנופים משתנים, לפי הזמנים ולפי התצפית,
משלושת הדתות, מתגלות תמונות וצללים,
וקשת הצבעים מספרת אודותיה של העיר,
בהר הצופים בצפון, באים להגיד שלום,
לחזות ביופייה של העיר, ולנשום עמוק את קדושת המקום,
ירושלים שלי, מקדש מלך, עיר מלוכה.
בהר הזיתים ממזרח, מראה מדהים העיר העתיקה והר הבית נפרשים,
סתור בתיה ומסגדיה של העיר כסיח פראי,
עם עלות הנץ, כמו טלית, באור נוגה עוטף,
את העיר צובע, בשלל צבעים ניחוחיים וירוקים,
המקום כבר מוכן, לתחיית המתים.
בהר ציון שמדרום, משקיף על הר הזיתים וגגות העיר,
חושף את יופייה המדהים של העיר,
בשעת ערב בין הערבים כשהשמש עדיין מאירה,
חומות העיר טובלות בקשת הצבעים הרבים,
כשהבולט שבהם הוא הכתום חזק, כתום עתיק.
הר המוריה הר הבית,
טבורה של העיר, המקום בו הכול התחיל,
זה המקום בו האב אברהם, מציית לאדון שמיים,
והמקום בו המלך שלמה קבע את מקדשו,
ומאז ועד היום, למקום עינינו נשואות, אל בית המקדש,
אל עיר בריתנו, כפי שהחליט, המלך דוד,
בגעגועים של אלפי שנים, נושאים תפילה לאלוהים,
שיחזיר תפארתו, וישכון בבית מקדשו.
ירושלים שלי, כמו שריון אבירים לבושה בהרים,
ירושלים שידעה אין ספור מאורעות וכיבושים
מזמן היבוסיים ועד שובה לעם הבחירה.
היא עכשיו מתחדשת, קמה לתחיה, וזוכה להכרה,
נוצצת ומאירה, מחכה בסבלנות אין קיץ,
לראות בתפארת, את תקומת מקדשה.

Sculpture Garden Oasis
הפסל / מוטי לוזון
בכפר נטוש בצלו של ההר גר פסל אחד קטן
בדמיונו רצות דמיות, להחיות כל אבן וצורה
לתת ביטוי לכשרונו, ולהצליח במחשבתו
להרגיש כבורא עולם ולהכניס נשמה באפם
ליצור רצון או מחשבות באבן יבשה ללא תקנה
בכפר נטוש בצלו של ההר גר פסל אחד מוזר
הפסל כמו המשורר או צייר, אינו מפסיק ולא מרפה
מוחו קודח ממחשבות, ורצון עז לצאת עם תוצאות
עם ניסיון של שנים ולימוד מתמיד,
גאה להציג את מבחר הפסלים
בכפר נטוש בצלו של ההר גר פסל אחד קטן
הוא מבין כל אבן וצורה, ואפילו לפעמים מדבר לליבה,
הוא מפיץ את כישרונו בגאווה,
לטובת הכלל, מכין את המחר,
מלמד תלמידים ומוציא ספרים
בצלו של ההר בכניסה לכפר תמצא את פסל הפסל.